כאילו אני בלתי נראית ואחרים חולפים על פניי כאילו אני ..
כלום. אוויר.
פתאום התחושה הזאת נעלמה לי.
ואני זוכרת את עצמי כותבת ביומן :
"אין לי על מי לסמוך , כולם משתנים.. אז מישהו יכול להגיד לי ,
מה לעשות ?? אני עוברת בבית הספר עם פוקר פייס שחלקם יודעים
שכואב לי אבל .. בואו נתעלם ! הרי היא לא פאקצה או מקובלת
היא סתם דור. דור. דור. "
שלא תבינו אותי לא נכון , אני שמחה שזה נעלם . .
אבל מה קרה ?
איך ?
וזה לא שפתאום נהייתי פאקצה.
והשאלה הכי חשובה ..
למה רק לי ?
למה לא לאחרים ?
חברים שלי בטח מרגישים ככה הרבה ..
אז אני שואלת את עצמי עכשיו ..
לשאול אותם ?
אם הם מרגישים ככה ?
או לשתוק ולהיות שם בשבילם ?
ועוד שאלה ..
אם אני לא בלתי נראית איפה האחד שישים לב לזה ?

אם אני לא בלתי נראית איפה האחד שישים לב לזה ?

























































